יאדניץ אשר בביסארביה הייתה עיירה ציונית מובהקת, כ- 800 מבין 5000 תושביה היהודים עלו במשך השנים ארצה. הנוער הלומד נהר בעיקר לתנועת "השומר הצעיר" ול " גורדוניה".
גורדוניה הייתה התנועה השלטת ברחוב היהודי וגם ליובה נמנה תחילה על חבריה, כאן גם השתתף בהכשרה בעבודה בבית חרושת לסוכר.
משנתפלג הנוער הציוני ונוסד ה" יונגבור" של פועלי ציון, הצטרף ליובה לתנועה זו אשר ריכזה סביבה בעיקר
נוער מהפרברים, מנועריו הייתה ללובה משיכה ל"עמך" היה מתהלך עימם מזמינם לביתו ותמיד היו עשרות
ילדים מקיפים אותו.
הנוער היהודי שחיפש לארץ הצטרף לתנועת ה"חלוץ - דרור", ליובה התמסר לארגון הסניפים ולטיפוח ההכשרה החלוצית.
בשנת 1933 ארגן את הוועידה הראשונה של " דרור" בצ'רנוביץ, בה לחם להגדרת התנועה לקיבוץ המאוחד, אז
גם הוחלט לראשונה לדרוש שליח מהארץ.
את עיקר מרצו הפנה להכשרה החלוצית, סלל דרך להכשרות "החלוץ" באחוזותיהם של הפריצים הרומניים שעליהם השכיל להתחבב, הם היו אומרים ש "עם ליובה מוכנים הם אפילו לחיות בקומונה בארץ ישראל".
לובה ארגן את הסמינר הראשון של התנועה, אחר הועידה ישב בצ'רנוביץ וריכז שם את מרכז החלוץ.
החלוץ ברומניה שאף להעלות אל הקיבוץ גרעיני עולים מגובשים, אולם הגרעין הראשון שעלה ארצה התפזר.
ליובה עלה ארצה עם הגרעין השני.
במסיבת הפרידה של ליובה השתתפו רבים, הסב ישב בראש השולחן כולו קורן מנחת למראה הנכבד והחבריא
שלו, כל העיירה ליוותה אותם לתחנת הרכבת, וליובה אז צעיר בן 19.
ב-6 במאי 1934 ירד בנמל חיפה, ליובה היה העולה הראשון מרומניה במשק יגור ביתו, משק יגור וקיבוץ
בית אורן נקבעו אז כריכוזים העיקריים של העלייה הרומנית בקיבוץ.
"הקונסול הרומני"
למן היום הראשון לעלייתו ארצה העמיד עצמו ליובה לרשות קליטת העלייה מרומניה וייסד את לשכת הקשר,
בה פעל שנים רבות עד צאתו לשליחות ברומניה ערב מלחמת העולם השנייה.
חבר מספר :
"באיזה חום נפש וחברות אמיתית קיבלנו למשק! כיצד ידע למצוא מילת עידוד בשעת דכדוך נפש.
בלא לשים לב לעצמו ולעייפותו , ידע לפנות את אוהלו, את חדרו בצריף , את מיטתו לעולה, אם כי
הוא עצמו חזר באותו ערב מעבודה מפרכת ומייגעת".
בשנת 1936 נשלח מיגור ל"פלוגת הבחרות הסוציאליסטית במגדיאל"(כיום קיבוץ בית אורן), על מנת להדריך
את קליטת העלייה מרומניה, שם התקשר ליובה עם רות חברתו לחיים בעתיד.
שליחותו במגדיאל שערכה כ- 9 חודשים, נסתיימה משהוטל עליו על ידי משק יגור להשתתף בסמינר
הרעיוני הראשון של הקיבוץ בעין חרוד, בשנת 1937.
בשליחות ה"חלוץ" לגולת רומניה
הסמינר הרעיוני שימש לליובה הכשרה והכנה יסודית לקראת התפקידים והשליחויות שעוד נכונו לו.
בסמינר הוא נפגש ומשוחח עם ראשי הישוב ותנועת הפועלים בארץ, מקשיב לדיונים במוסדות העליונים של הקיבוץ, עם סיום הסמינר מודיעים לליובה כי מוטל עליו לצאת לשליחות ברומניה.
ב- 24 באפריל 1938 מתקיים כינוס ארצי של עולי רומניה בתל-אביב, ליובה נבחר לנציגות הארצית.
ב- 29 בדצמבר 1938 הפליגו ליובה ורעייתו רות לרומניה, ברומניה מצאו תנועה חלשה, נבוכה, מחוסרת שכבת מדריכים ומחוסרת אמצעים כספיים, עקב המשטר הפאשיסטי למחצה התנהלה הפעולה הציונית כמעט
במחתרת, משב הרוח הנאצי כבר הורגש במדינה.
ליובה מסתער בלהט על המלאכה, הוא מיטלטל מעיר לעיר, מעיירה לעיירה ומקים תנועה עממית רחבה,הוא
נפגש עם חוגים שונים של הציבוריות והאינליגנציה היהודית במגמה לרכוש את תמיכתם בתנועה.
ושוב כבטרם עלייתו ארצה הוא רואה מרכז הכובד בהקמת קיבוצי הכשרה חלוציים, הוא מתגבר על חוסר
האמון מצד התנועה, על התנגדות ההורים למסור את בניהם ובנותיהם להכשרה ואף על הקשיים מצד
השלטונות העויינים.
ליובה מקים קיבוצי הכשרה בבתי חרושת לזכוכית ולמוצרי עץ ובחוות חקלאיות, הוא מרבה להרצות על יסודות התנועה, על תורת בורכוב, על ברנר ועל יסודות הקיבוץ.
ליובה שוקד על הוצאת חומר ספרותי לצורכי התנועה, באידיש וברומנית כמו כן, הוא מוציא שני עלונים וחתם
בהם בשמות " ליובה הרועה" או " ליובה יגורי".
ליובה חוזר ארצה במטוס האחרון עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עם כניסת איטליה למלחמה בסוף 1940.
