כאשר הגיעו לארץ הידיעות על מימדי ההשמדה של יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה, הציע ארגון "ההגנה" למודיעין הבריטי לשתף כוחות יהודיים מתוך היישוב בארץ ישראל לסיוע. הוצע שיחידות פלמ"ח תשלחנה בדרך הים או האוויר אל מעבר לקווי האוייב הגרמני, אולם הבריטים הסכימו להחדיר לדרום מספר אירופה מספר קטן
של סוכנים. ההגנה גייסה למשימה זו אנשים מתאימים יוצאי ארצות הכיבוש.
בינואר 1943 חתמו נציגי הסוכנות באיסטנבול על סיכום עם טוני סימונדס, מפקד A Force הבריטי, יחידה שעסקה
במילוט שבויים ובחילוצם משטח האוייב, על החדרת שליח יהודי ארצישראלי לרומניה שיעסוק בהברחת יהודים וטייסים שבויים, אולם גוף זה היה גוף קטן וצרכיו היו מצומצמים כל עוד לא התנהלה לחימה בבלקן ולא הוחזקו
בו שבויים של בעלות הברית במספרים גדולים.
הסיכוי לחדירה משמעותית יותר לאירופה הכבושה היה טמון אז בשיתוף פעולה עם "מנהלת הפעולות המיוחדות"
(SOE), שהפעילה את תנועת הפרטיזנים ביוגוסלביה וביוון.
הבריטים העניקו למתנדבים אימון מקצועי מיוחד שכלל לימוד צניחה, קריאת מפות ואימון בשיטות פעולה של קומנדו ומחתרת. הפעלתה של תוכנית ההצנחה החלה בשלב מאוחר יותר של המלחמה, בשנת 1943, אך בעיקר במהלך 1944 ונתאפשרה רק כאשר הבריטים היו זקוקים לצנחנים כדי להציל צוותי אוויר שלהם שנטשו מטוסים וצנחו בשטחי אויב.
רוב המועמדים בתוכנית נבחרו מקרב לוחמי הפלמ"ח וחלקם מה'מחלקה הגרמנית', כמו כן נבחרו מועמדים מקרב מתנדבי היישוב ששירתו בבריגדה היהודית במסגרת הצבא הבריטי ומקרב התנועה הקיבוצית.
רובם התגייסו דרך ועדה מיוחדת שהקימו הסוכנות היהודית, המוסד לעלייה ב' וארגון ההגנה. מעטים גוייסו במישרין על ידי הארגונים הבריטים.
כ- 250 נשים וגברים התנדבו, 110 עברו הכשרה (כולל קורס צניחה בבסיס חיל האויר ברמת דויד), אך מחמת קשיים שונים אומנו והוכנו לפעילות מבצעית רק כ- 37 צנחנים. כ- 10 מתוכם צנחו מאחורי האויב הנאצי ברומניה
ו22 נוספים צנחו בארצות אחרות של מזרח אירופה.
במלחמת העולם השנייה נשלחו לרומנייה 10 צנחנים מהיישוב כולם דוברי רומנית, להלן שמותיהם:
אבא ברדיצ'ב, דב הררי, יצחק בן אפרים, אריה פיכמן, ליובה גוקובסקי, ברוך קמין, אוריאל קנר, ריקו לופסקו,
יצחק מקרסקו ושייקה דן.
אבא ברדיצ'ב הוצנח ליגוסלביה ולא הצליח לעבור את הגבול לרומניה, לכן שונתה משימתו והוא נשלח לעזור בסלובקיה. מאוחר יותר, כאשר ניסה לעבור את הגבול להונגריה נעצר ונשלח למאוטהאוזן שם נשפט, נידון
למוות והוצא להורג.
אריה פיכמן וליובה גוקובסקי הוצנחו במקום הלא נכון מעל העיר בוקרשט ונלכדו כמעט מייד. בעת השבי ליובה מועבר לחקירת נרקוזה (סם אמת)על ידי הרומנים, במהלך החקירה הוא לא מסגיר את מוצאו ועונה לחוקריו בגרמנית, גם אריה פיכמן נחקר בעת השבי, שניהם נכלאים ולאחר מועברים למחנה שבויים בו שוהים שבויים
של בעלות הברית חלקם טייסים בריטים,במהלך השבי יצור ליובה קשר עם המחתרת היהודית מעודד את היישוב היהודי ומסייע בחילוץ 150 טייסים בריטים, פעולה שבגינה הוא מקבל אות כבוד עם שחרורו מהנציב העליון הבריטי, לובה ופיכמן משוחררים בסוף המלחמה.
ריקו לובסקו ויצחק מקרסקו נלכדו עם נחיתתם ונשלחו למחנות המעצר, אך שוחררו בסוף המלחמה.
יצחק בן אפרים, שייקה דן ואחריהם דב הררי, ברוך קמין ולבסוף אוריאל קנר, לא נתפסו, יצרו קשר עם הקהילה היהודית וארגנו את יהודי בוקרשט להתגוננות עצמית. אחרי המלחמה עסקו הצנחנים בארגון הבריחה.
גם בין הצנחנים שנשלחו לארצות אחרות היו מבין יוצאי רומניה כמו יונה רוזן, יואל פלגי ופרץ גולדשטין שנשלח להונגריה.
פעילות הצנחנים היתה גם חלק מפעולות הטעייה שנקטו בנות הברית כנגד גרמניה הנאצית, זאת על מנת שהאחרונה תהיה משוכנעת שבעלות הברית "יפתחו" חזית שנייה במזרח הים התיכון ובמדינות הבלקן ולא בנורמנדי.
נראה כי פעולה זו "נארגה" במפגש ההסטורי בין רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין בטהרן בשנת 1943.
הגרמנים נפלו במלכודת שרותי המודיעין של בעלות הברית והעבירו 25 חטיבות לאיטליה ו-25 חטיבות לבלקן (מתוך 120 חטיבות שהגנו על החומה האטלנטית במערב אירופה).
פעולה זו של הטעייה מודיעינית (קוד "יואל") היתה כל כך מושלמת, כך שהיטלר, בזמן המכריע כאשר בעלות הברית הנחיתו כוחות בנורמנדי, לא רצה להכניס לקרב את "אוגדות המילואים", בהיותו משוכנע שפעולת הנחיתה הקרקעית היא התחבולה האנגלו אמריקאית.
ההסטוריה של מלחמת העולם השנייה רשמה פעולה זו כהצלחה גדולה, אם כי רוב הצנחנים הארץ-ישראלים
נהרגו או נכלאו לאחר נחיתתם.
יצחק (מנו) בן אפרים ישעיהו דן טרכטנברג דב הררי ברגר אוריאל (מילו) קנר
קיבוץ שמיר קיבוץ ניר-עם קיבוץ בית אורן קיבוץ רוחמה
אריה (ריקו) לופסקו יצחק שחם מקרסקו אריה אורני פיכמן אבא ברדיצ'ב
קיבוץ שריד קבוצת אבוקה קיבוץ בית אורן קבוצת "במאבק"
