ספרו האוטביוגראפי של ליובה גוקובסקי " אל אשר נקראתי" , יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתשט"ו 1955.
בחרנו מתוך הספר קטעים נבחרים הלקוחים מהספר הנ"ל אשר מלמדים על ליובה ודמותו.
לובה והצאן
" והימים ימי חורף. אצלי בעבודה - "תקופת החליבה" הבוערת. המלטות מרובות. הדיר הומה מטלאים ויש לשים עין. בערב אני יורד פעם בפעם אל המכלאה לראות אם שלום לרכים. כי יש אשר בצפיפות ובחשכה תדרוס אחת הכבשות טלה של חברתה, או גם את ולדה שלה. ואחרי כן מבעוד לילה, קמים לחליבה. אתה מפזר בתוך האבוס תערובת של מזון, הכבשות אצות אל מחלוב, בהולות אל אכלן, ואתה מתיישב וחולב. שקט מסביב .נשמע רק קול הצאן הלועסות ורננת הקילוח הדק של החלב בזרמו אל הכלי".
לובה כאב מסור
" לפי שעה רועה אני ועשה את מלאכתי. בימים אני מהלך אחרי הצאן, ואת שעות הפנאי אני מקדיש לבני הפעוט, ממלא את מקום אמא שלו, כי זה שבועות אחדים שהיא שוכבת חולה בבית החולים. הילד עודנו תינוק בערישתו. פעמים אני נוטלו בזרועי ומעלה אותו אל אחת מצלעות הכרמל, המתנשא מעל לישוב הקיבוץ שלי. טוב לו בחיק אבא, באורה של חמה ובצילם של עצים. אך גם בשעה שאבא עסוק בשדה ואמא חולה, גם אז אין הוא עזוב לנפשו, חלילה. בית לו בית התינוקות של הקיבוץ, ברוך ובאהבה מטפלות בו, בתינוק החברות".
מה "גויים" קופצים וצונחים- יכול אוכל גם אני!
" ... החברים מוסרים לי כי עלתה תוכנית חדשה: לא בצוללת נגיע למחוז חפצנו, ואף לא בדרך היבשה, כי אם בדרך האויר, כלומר בצניחה!! המסכים אני לכך? עלי לתת את תשובתי במשך היום, כי השעה דוחקת . אצטרך לנסוע לירושלים, ומשם אישלח אל בית הספר לצנחנים.
מהלך אני ברחובות העיר, נרעש ונדהם לשמע הידיעה החדשה. צניחה! אני וצנחנות! - נדמה שמילה זו
שמעתיההיום לראשונה . ודאי שקראתי על "צבא פרטיזאנים- צנחנים", אף ראיתי, כמדומה, פעם צנחנים
בסרט של קולנוע. אבל שאני אהיה כאחד מהם? הן לתפקיד זה נבחרים רק בחורים שסיגלו לעצמם הרגלי קרב , אנשים יודעי ספורט ורודפי אבנטורה . ואני מה?
אמנם בריא אני בגופי, אך כלום עבודה בנמל ובסבלות בכלל, לספורט תיחשב? או כלום הליכה כל היום אחרי
הצאן - תעודת הכשר לצנחנות היא? אבל לאט לאט אני הולך ונתפס לרעיון זה. והרי אני מתחיל "לדבר על ליבי" שים לב , אני אומר אל עצמי, כלום לא למדנו, ברוך השם, בארץ ישראל לעשות בכל מלאכה אשר לא נתנסנו
בה מעולם? והרי אנו עושים אותה יפה כ "גויים".
כי כלום יש ברירה לפנינו? והנה גם הצנחנות היא מלאכה, שלא מעטים מן " הגויים" עושים אותה. ואם כך אין
גם אנו פטורים ממנה. ילמדו, איפוא, גם היהודים לעשותה.
אליהו אמר, שהם, כלומר, מפקדת בעלות בנות הברית, מבקשים איש רק לחלק זה של אירופה ושיהיה בן
ארץ רומניה. וכך אני מהרהר בליבי: מדוע לא אהיה אני האיש? מה "גויים" קופצים וצונחים- יכול אוכל גם אני!...".
( הקטעים הובאו מהמקור על ידי עו"ד אריה אחישר, נכדו של לובה)
